מהו הסוד של ההייקו שרלוונטי דווקא היום? מדוע לוקח 60 שנה כדי להיות מאסטר להייקו? איך כל זה מתחבר לטכנולוגיה? תשובות לכל אלה, בבלוג הנוכחי.
"כאשר הוכתר הזוכה בתחרות הייקו, לא היו מחיאות כפיים היסטריות, היו לכל היותר קידות," כך סיפר לי מורה לזן, על אחת התרבויות המסורתיות העתיקות ביפן.
מאחר וכדי לזכות בתחרות הייקו, צריך היה בדרך כלל להיות מאסטר להייקו, דבר שלוקח 60 שנה לפחות, נראה לי כי מדובר באיפוק מינימליסטי, בדיוק כמו המהות של ההייקו.
תחרויות ההייקו נערכו ביפן בבתי תה, כזירות מקומיות, אזוריות וארציות. לתחרויות הארציות נהגו להגיע המאסטרים מכל רחבי יפן, לאחר מסע ארוך ומייגע, והכול כדי להציג 3 שורות של טקסט עם 10 מילים או פחות.
מאז שנות החמישים של המאה שעברה, זכו תחרויות ההייקו לעדנה מחודשת, וכיום ניתן למצוא רבות מהן גם באינטרנט, אם רק תחפשו בגוגל Haiku Competition.
מוזר?
במה בדיוק מדובר?
הייקו במהותו הוא שיר קצר בין 3 שורות, הבנוי מ-17 הברות. בשורה הראשונה והשלישית יש 5 הברות, בשורה האמצעית 7 הברות. החרוזים בדרך כלל אינם הכרחיים.
הרעיון מאחורי ההייקו הוא לספר על חוויה שמתרחשת בהווה, באופן אובייקטיבי, לפי סממנים שאתה רואה ושומע ומבלי להזכיר רגשות או ביטויים מופשטים. למעשה, עליך להיות מסוגל להעביר את החוויה שחווית לאנשים אחרים, באופן מדויק ומלא ככל האפשר, בכמה שפחות מילים!
ככל שתתאר חוויה בהירה, שלמה ועוצמתית בפחות מילים, כך ייטב.
למשל, שיר שמתאר חוויה פסטורלית בטבע יראה כך:
עץ נחל עופר
על שמיכה סל פירות
חיוכים שחור
כדי לחוות שיר הייקו באופן עוצמתי, כדאי לקרוא אותו ברצף 3 פעמים ויותר. אחרי כל קריאה לקחת אתנחתא של כמה שניות לפחות, כדאי להיזכר בחוויות אישיות, בפרטים, לדמיין את הדברים ולתת להם ממשות חיה ככל האפשר. אתנחתא של כמה דקות תאפשר להגיע לרבדים עמוקים יותר של חוויה.
בדוגמא שנתתי, אני מציע לעשות זאת, ורק אז להמשיך ולקרוא את המאמר. שוב - כדאי להתנסות כדי להבין.
מה הסוד של ההייקו?
לזהות את המהות ולתארה בתמצות, זהו הסוד של שיר הייקו מוצלח.
ביחד עם זה, כדי להבין לעומק שירי הייקו ולחוות אותם באופן מלא, יש צורך ללמוד לא מעט, להכיר היבטים וניואנסים, אשר לאדם מן השורה, עלולים להיראות חסרי פשר.
אם נחזור לדוגמא למעלה, קרוב לוודאי שרבים יתהו מה עושה המילה שחור בשיר טבע פסטורלי. משורר הייקו שהוא מאסטר, יוכל לתת הסברים ארוכים על מה שמסתתר מאחורי המילה שחור. אני אסתפק בשני הסברים קצרים.
הראשון, המילה שחור יוצרת קונטרסט ומתח פנימי בין חווית הטבע שמתוארת בהתחלה, לסיומת ש"מוטחת" בפניו של הקורא.
לפי ההסבר השני והעמוק יותר, המילה שחור מתארת חוויה של הבלעות בתוך משהו, הפיכה לחלק ממנו וזאת כדי לבטא את היבלעות הכותב או הקורא, בתוך אותה חוויה של טבע פסטורלי.
כך משמשים שירי ההייקו ככלי תקשורתי שבו אנשים מסכמים, מנציחים ומפיצים את האבחנות והחוויות העמוקות שלהם, לאנשים אחרים, באופן קצר ומתומצת.
למה צריכים 60 שנה?
טבעי שצופה מהצד, ישאל למה צריך להשקיע 60 שנה כדי לכתוב עשר מילים. אין ספק שמדובר בשאלה טובה. יהיו שיאמרו כי מדובר באומנות, אחרים יגידו כי מדובר במקצוענות, אני מאמין כי מדובר גם וגם.
כמו בקליגראפיה, הדפסי המשי או אומני העבודות בנייר, חייו של המאסטר מתחלקים בדרך כלל לארבע תקופות. בחלוקה גסה ניתן לאפיין אותן כתקופת הג'וניור, שנמשכת עד גיל 20. תקופת היותו מתלמד, בין 20 ל-40, חיפוש הדרך העצמאית בין גיל 40 ל-60, ותחילת היותו מאסטר. נדגיש כי מאסטרים אמיתיים, מתוך צניעות יפנית אופיינית, גם בגיל 80 עדיין רואים עצמם רק בתחילת הדרך.
באשר לצד המעשי, הרי שהתקופה הארוכה נדרשת, כדי ללמוד להתבונן, לדעת על מה להסתכל? להבין במה להתמקד? להתנסות ולבחון את האובייקטים השונים שמתארים בצורה הטובה ביותר את מהות החוויה (למשל הנחל או העופר בשיר לדוגמא), לבחור את המילים החזקות ביותר, ובעקבות זאת להיות מסוגל להעביר את החוויה לכמה שיותר אנשים, בעוצמה הרבה ביותר האפשרית.
כך, כדי לזקק את העיקר, להפריד את התבן מהמוץ, לדעת היכן לחדד ולהבהיר והיכן לרכך ולערפל, לשים את האצבע במקום המדויק, נדרשת מיומנות גבוהה. יש לדעת במה והיכן להתמקד, ובסופו של דבר, להעניק לקורא המיומן, חוויה ייחודית ומיוחדת, שבה חייו לאחר קריאת השיר, נראים קצת אחרת ממה שהם היו בטרם קריאתו. לכל אלה נדרשות 60 שנה לפחות.
אם להמחיש עוד יותר את כוונתי, באמצעות הדוגמא בשיר שהבאתי, השאלות אם להזכיר כי השמיכה משובצת (במקום להזכיר את סל הפירות) או האם להזכיר כי הפירות נמצאים בסל או להשאיר זאת לדמיונו של הקורא (במקרה זה כן מוזכר הסל), הן שאלות שיכולות להעסיק מאסטר להייקו, שעות ארוכות ולפעמים גם ימים רבים.
בין הייקו ל-IT
כאיש טכנולוגיה, הצד שמשך אותי לשירי ההייקו היה בעיקר היכולת לזהות את הדברים הכי עמוקים, לרדת לשורשים, להבין את המהות, ולספר זאת לאחרים בתמצות.
כמי שהכין עד היום מעל 960 תחקירים מקצועיים מתומצתים, על כל היבטי הטכנולוגיה, אני רואה בכל תחקיר, סוג מסוים של יצירת הייקו, שבה האנשים שעובדים איתי ואני, משקיעים שעות ארוכות ורבות, לסנן, למיין, לרכז ולהתמקד רק בדברים הכי חשובים, באותם דברים רלוונטיים, שנותנים ערך ממשי ומוחשי, ולספר עליהם מכמה זוויות ראיה.
אדגיש כי טרם הגעתי לגיל 60 ואני מלווה את עולם המחשוב מקרוב, רק משנת 1976, ובכל זאת אני מאמין כי קורא של התחקיר שלנו, יכול בזמן קצר, להבין בדיוק במה מדובר, את מהות הטכנולוגיה, את השימושים שניתן לעשות בה, מה היתרונות שניתן להפיק ממנה? מי הן החלופות הבשלות? איך בוחרים ביניהן? למה בדיוק כדאי לשים לב? ממה להיזהר?...
בנוסף, וכמו בשירי ההייקו, גם אני אינני מנסה לפנות לכולם. אם נחזור לדוגמא של המילה שחור שמופיעה בשיר, היא תהיה מובנת בצורה עמוקה, רק למי שחי את תרבות ההייקו.
אנחנו משתמשים במילים, מושגים ובשפה שתהיה ברורה ובהירה לכל מנהלי המידע. מי שמצוי בסלנג המקצועי, ימצא בכל תחקיר, מבט מרוכז וממוקד על טכנולוגיה אחרת, כזה שיכול לתת לו בדקות ספורות, מבט על כל היבטי המפתח החשובים, ולסייע לו לגבש החלטה, באיזה מידה הטכנולוגיה רלוונטית ומשמעותית לגביו, ולהחליט מתי ואיך כדאי להתעמק בה?
מהי המהות של הטכנולוגיה?
"כמי שמכיר ומלווה את טכנולוגיות המחשוב כבר עשרות שנים, תמצת את המהות העמוקה ביותר שלהן, בביטוי קצר ככל שניתן", אתגר אותי באחת השיחות, מנהל המחשוב של ארגון גדול.
"יותר בפחות!" עניתי מהמותן. ומי שקורא את התחקירים שלי, יודע בדיוק למה אני מתכוון.
כך, מנהלי מידע שרוצים להתמקד במהות בתמצות, להבין את התכל'ס, לקבל רק את מה שבאמת חשוב במחשוב כידע מקצועי איכותי, מסונן, מרוכז ומתומצת, יכולים לקבל תחקיר דוגמא בקישור זה.
בלוגים נוספים של העורך קובי שפיבק ניתן למצוא בקישור הבא.
קובי שפיבק Bsc., MBA הוא העורך הראשי של תחקירי pCon ואתר pCon-line. כמי שעוסק במחשבים, על מכלול היבטיהם משנת 1976 וכן כמי שכתב וערך למעלה משמונה מאות תחקירים על כל היבטי המחשוב העיקריים, הוא נמנה על אותם אנשים בודדים בארץ ובעולם, שבאמת ובתמים, מבינים לאן הולך עולם המחשוב ומהן השלכותיו המידיות והעתידיות, על אנשים וארגונים. הוא גם פרסם מספר רב של מאמרים במרבית העיתונים הגדולים והמקצועיים, והופיע פעמים רבות בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים. נכון להיום הוא מייעץ למרבית מנהלי המחשוב בארגונים המובילים בישראל, והוא נחשב בעיני רבים, לגורו של המחשוב העסקי
.
